האוטובוסים הריקים והניצחון השקט של הסטטוס-קוו

^{חילונים שומרי שבת | 28 דצמבר 2025}

חשיפה

פרשנות: בזמן שבכנסת מתווכחים על דת ומדינה, בשטח התברר שעם ישראל פשוט לא עולה על האוטובוס בשבת. 80 קווים בוטלו, והסיבה היא לא רק פוליטית – היא בעיקר דמוגרפית ותרבותית.

הנה נתון ששווה לשים אליו לב, הרחק מהכותרות הצעקניות של מהדורות החדשות: בקשת חופש מידע חושפת שקט תעשייתי ותחבורתי מפתיע בסופי השבוע. 

מתברר שבשנת 2025 משרד התחבורה ביטל עשרות קווי שבת. לא בגלל "כפייה", אלא פשוט כי לא היו נוסעים.

המספרים שמאחורי ההגה:

יש נתונים יבשים, ויש נתונים שפשוט מדברים. השבוע התפרסמו נתונים על התחבורה הציבורית בשבת, ואם מסתכלים מעבר לטבלאות האקסל, מגלים סיפור מרגש על הבחירה החופשית של עם ישראל.

מתוך 418 קווים שמחזיקים בהיתר היסטורי לפעול בשבת, כ-130 קווים נשארים בחניון. שימו לב לקווים האסטרטגיים: קו 301 מאשקלון לתל אביב, הקווים מבאר שבע לירושלים, ואפילו הקו מאילת. כולם מחזיקים ברישיון, כולם יכולים לנסוע מבחינה חוקית, אבל בפועל? דממה.

מה קורה כאן?

הסיפור הוא לא רק מירי רגב או המדיניות של המשרד. הסיפור הוא הציבור. גם כשהמדינה נותנת היתר, הישראלים מצביעים ברגליים – או יותר נכון, נשארים בבית. כשאוטובוס בין באר שבע לאשדוד נוסע ריק פעם אחר פעם, גם הפקיד הכי ליברלי במשרד התחבורה מבין שחבל על הסולר.

בסוף, הסטטוס-קוו בישראל הוא לא רק הסכם פוליטי ישן משנות ה-50; הוא השתקפות של מציאות. 

במגזר הערבי התחבורה ממשיכה כסדרה, אבל בלב הקונצנזוס היהודי – מאשקלון ועד חדרה – השבת חזקה יותר מההיתר הממשלתי.

השורה התחתונה:

מי שחיפש "מלחמות דת" יתאכזב לגלות שהשינוי מגיע מהשטח. האוטובוסים בוטלו כי הם היו ריקים. מסתבר שגם בעידן הטיקטוק והרשתות החברתיות, יום המנוחה הישראלי עדיין נראה אחרת לגמרי מיום חול.

מה שהאוטובוסים הריקים מספרים לנו על הנשמה

מה זה אומר עלינו?

זה אומר שעם ישראל, בבריאתו ובטבעו, לא רוצה לפגוע בשבת. זה לא רק עניין של חוקים או פוליטיקה; זו הצבעה ברגליים (או ליתר דיוק, הימנעות מהצבעה בגלגלים). 

אי אפשר לדבר על הנתונים הללו מבלי להוריד את הכובע בפני הקהילה שלנו – ובמיוחד בפני אותם חילונים שומרי שבת, שבוחרים פעם אחר פעם להניח את המפתחות בצד ולהתחבר לשקט. ההבדל הזה, בין "מה שמותר" לבין "מה שבוחרים", הוא בדיוק המקום שבו מתגלה הציבוריות הישראלית בשיא תפארתה. זהו לא ניצחון של מגזר אחד על אחר, אלא ניצחון של כולנו כעם אחד שמכבד את המורשת שלו. 

כשאוטובוס בין אשקלון לתל אביב נוסע ריק בשבת, הוא אומר לנו: "חברים, הציבור מחפש עכשיו משהו אחר. הוא מחפש את הקידוש, את המנוחה, את הביחד המשפחתי".

אפשר להסתכל על זה כהתרחבות של הלב. הציבור מוכיח שגם כשיש לו היתר "חוקי" לחלל את היום הזה בפרהסיה – הוא מעדיף את השקט שלו. הוא מעדיף שהמרחב הציבורי ייראה אחרת ביום השביעי.

המשכן האמיתי של העם הזה הוא הזמן. השבת היא "ארמון בזמן". והשנה, הארמון הזה קיבל עוד קצת שקט ושלווה, לא בגלל כפייה, אלא פשוט כי אנחנו, כחברה, בוחרים שוב ושוב בנשמה היתרה שלנו.

שנזכה להמשיך לבחור בשבת, כי אנחנו פשוט לא יכולים בלעדיה.