כשהבינה המלאכותית מפגישה אותנו עם ימות המשיח
השבת כמענה לעידן חדש
העולם עומד על סף שינוי חסר תקדים, המעורר חששות כבדים לגבי עתיד האנושות ותכליתה. מו גאוודט, בכיר לשעבר בגוגל, מזהיר כי מהפכת הבינה המלאכותית (AI) צפויה להוביל ל-15 שנות כאוס, שיבושים כלכליים, וקריסת מעמדות. לדבריו, כבר משנת 2027, עבודות רבות במגזר הצווארון הלבן ייעלמו כמעט לחלוטין, תעשיות הנשענות על עובדים בעלי השכלה גבוהה ומעמד בינוני ייפגעו קשות, ורוב האנשים עלולים להפוך ל"אובייקטים חסרי ערך". תחושות אובדן המשמעות והצורך יוצרות חרדה ואף אי שקט חברתי משמעותי.
השאלות הקיומיות העולות בעידן ה-AI , אם מכונה יכולה לבצע משימות מהר ויעיל פי אלף, מהי תכלית האדם? - השאלות האלה אינן חדשות בהוויה היהודית. למעשה, הן מהדהדות את החזון של היהדות על ימות המשיח, חזון המתואר בדברי הרמב"ם, ומציגות מסלול התפתחותי שונה בתכלית עבור האנושות.
חזון הרמב"ם: עולם שכולו דעה את ה'
על פי הרמב"ם, ימות המשיח אינם עידן של שינויים ניסיים בטבע או תאוות חומריות. "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח", כותב הרמב"ם, "לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח".
להיפך, הרמב"ם את ימות המשיח כתקופה שבה "לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר".
במציאות כזו של שפע חומרי ותעסוקתי מינימלי – מציאות שנשמעת כהד להשפעת ה-AI – השאלה "מה יישאר לבני האדם?" מקבלת תשובה ברורה בחזון היהודי:
"ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד".
זהו המצב שבו "יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
המטרה אינה שחרור מעמל לשם עצמו, אלא "כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא".
במילים אחרות, שחרור האדם מעבודות משעממות וחוזרות על עצמן, כפי שמציין גאוודט לגבי התקופה האוטופית שתבוא לאחר הכאוס, הוא חלק מתכלית עמוקה יותר: הקדשת החיים ללמידה, להתפתחות רוחנית, ולחיבור עם הבורא.
השבת: "מעין עולם הבא" וגשר לעתיד
כאן נכנסת השבת – המתנה השבועית שניתנה לעם ישראל – ככלי מכריע במעבר לעידן החדש וכמענה לתחושת האובדן והריקנות. השבת, "יסוד כל התורה", היא "מעין עולם הבא", שבה אנו מתרגלים באופן שבועי את החזון האוטופי של היהדות.
בשבת, אנו נמנעים מ"מלאכה".
הוגים מודרניים כמו משה הלברטל מסבירים כי "מלאכה מוגדרת כפעולה יצירתית של שינוי הסביבה, היא מציינת את אפשרות השליטה שלנו ביקום. איסור המלאכה... מעמיד יחס של קדושה משום שהוא קובע את גבולות השליטה, ומשום שהוא מאפיין את העולם כמתנה שאינה בבעלותנו לחלוטין".
כשאנו מניחים את כלי היצירה והשליטה, כשאנו מפסיקים "לעשות", אנו פנויים ל"להיות".
אנו פנויים לשיפור עצמי, לקהילה, לאהבה, ובהמשך לדברים אלה, אנו מגיעים להכרה בבורא העולם להשגה שכלית - "לדעת את ה'". תחושת השלווה וה"חופש" שבה אריך פרום מתאר את שמירת שבת, הופכת לפרקטיקה שבועית המלמדת אותנו את תכליתנו העמוקה ביותר.
השבת מלמדת אותנו שערכנו אינו נמדד בתפוקה כלכלית או בכישורינו המקצועיים, אלא בנשמתנו, בחיבור שלנו למסורת, לקהילה, ולבורא עולם. היא מציעה תקווה ומשמעות בעידן שבו הבינה המלאכותית מאיימת לערער את תפיסת הערך העצמי שלנו.
חילונים שומרי שבת: חלוצים בעידן חדש
קהילת "חילונים שומרי שבת" נמצאת בחזית ההבנה הזו. אנו מוכיחים שאין סתירה פילוסופית בין להיות חילוני לבין להכיר בבורא עולם ולשמור שבת. סיפורים אישיים רבים באתר חילונים שומרי שבת, מעידים על המעבר הטבעי והמעצים לשמירת שבת, שמביא עמו חוויה מיוחדת ומעצימה, תחושת אושר אמיתי ואורות. אנשים מוצאים בשבת לא רק מנוחה, אלא גם הזדמנות ללמוד, להתחבר למשפחה, לקהילה, ולהעמיק את זהותם היהודית.
החששות מפני הבינה המלאכותית והשלכותיה אכן ממשיות, אך הן גם הזדמנות אדירה עבור האנושות. כפי שמו גאוודט מציין, "העתיד נתון לעיצוב, וכולנו צריכים לבחור היום כיצד להיערך למחר". שמירת שבת היא הכנה אקטיבית לעתיד זה. היא מאפשרת לנו להתאמן שבוע אחר שבוע במצב שבו "כל המעדנים מצויין כעפר" והעיסוק המרכזי הוא בהכרת ה'. על ידי שמירת שבת, אנו בונים חוסן פנימי וקהילתי, ומזכירים לעצמנו, ולילדינו, את הערך הרוחני האדיר של חיינו, שאינו תלוי בטכנולוגיה או בשוק העבודה. השבת, המשלבת את הנאורות עם הכרה באלוקים, היא המפתח לא רק לעבור את משבר ה-AI, אלא גם לפרוץ ממנו לעבר חברה אנושית שפויה יותר, מחוברת יותר, ומשוחררת יותר לעסוק בתכליתה האמיתית. בואו נחזור אל המקורות שלנו, וזה ממלא בהשראה.
השינוי מתחיל בנו, בכל שבת ושבת.