כשזרקנו את ה"בורג" הקטן מהDNA שלנו
אנו עם של מחפשי קיצורי דרך. זה אולי יתרון אדיר בקרב, אבל בסוגיות של זהות, זו סכנה.תמיד יש מישהו חכם במיוחד שמגיע עם הפתרון המבריק לבעיה שלא באמת הייתה: "למה לעבוד קשה? בואו נחליף את המכניזם!"
הבעיה ההיסטורית שלנו הייתה פשוטה: איך שורדים אלפיים שנה בלי להתבולל? והפתרון שניתן לנו תורה למשה מסיני היה מתוחכם ומושלם: השבת. יום שבו אנו מנתקים את עצמנו מכל השטויות, ומתחברים רק למה שחשוב.
אבל הדור המתוחכם שלנו אמר: רגע! השבת היא נהדרת כרעיון, אבל כימית היא קצת... מחייבת. צריך קידוש, צריך להתנתק מהסלולרי, צריך שולחן משפחתי. בקיצור: יש יותר מדי טרחה בשביל יום אחד בשבוע.וכך נולדה המזימה המודרנית: בואו נמציא את 'היהודי הממוזג'. זהות יהודית ללא 'עודף המשקל' הריטואלי.
המומחים שלנו פתחו את קובץ ה-DNA היהודי ואמרו: "הנה, בואו נמחק רק את סעיף 7 (שמירת שבת) באמצעות 'תוכנת הזהות הממוזגת'. נשאיר את החגים, את הבדיחות, את ההיסטוריה הלאומית, את בר המצווה היקרה והמרשימה, אבל את כללי הפעולה השבועיים – את אלה נזרוק לפח.
"היה זה ניסיון נואש להחליף את הנוסחה היקרה והמוגנת בזכויות יוצרים של תחזוקה שוטפת בזיכרון רחוק ורומנטי. הם חשבו שאתה יכול לקבל את המותג "יהודי" בלי לשלם את מחיר האחזקה השבועי.
ומה קרה? - בדיוק מה שקורה כשאתה מנסה להרכיב שולחן איקאה וזורק את הבורג הקטן והחיוני שלך הוא היה נראה מיותר. כל המבנה התפרק.הם מחקו את השבת, שהיא למעשה אותו דבק אטומי שמחזיק את כל שאר החלקים. בלי אותה עצירה כפויה, בלי אותו רגע שבו הבית כולו מכריז: 'היום אנחנו שייכים למקום אחר', החיים פשוט המשיכו לרוץ. הרעש של יום רביעי המשיך ליום שישי, ויום שבת נראה בדיוק כמו יום ראשון, רק עם יותר פקקים בכביש לבילוי.והזהות? היא פשוט התאיידה.
לאט, בשקט, ובלי שאף אחד ישים לב, הפכה הזהות היהודית הממוזגת לזהות שאינה קיימת. כי אם אתה לא מכריז על קיומך פעם בשבוע, העולם שוכח שאתה שם. הילדים שלך שוכחים שאתה שם.
וזה השיעור, רבותיי. הניסוי הזה מוכיח את האמת הפשוטה והמביכה ביותר: השבת, אותה "טרחה" שרצינו להיפטר ממנה, היא האריזה ששמרה על כל הפריט. זרקת את האריזה – נשארת עם אוויר.ולא להאמין כמה פשוטה האמת, וכמה יקרים ה"מומחים" שצריך לשלם להם כדי שיסבירו לנו אותה מחדש....