נואמיס הם מבנים פרהיסטוריים שנמצאו בעיקר במדבר סיני שבמצרים, וכן בתימן ובעומאן. 

הנואמיס בסיני מאופיינים בצורה מעגלית, עשויה אבן חול, בגובה של 2 עד 2.5 מטרים, ובקוטר של 3 עד 6 מטרים. פתח הכניסה לנואמיס פונה למערב.

בדואים, תושבי סיני, הם אלה שכינו את המבנים בשם "נוואמיס", שפירושו "יתושים" בשפה הערבית, כי לפי אגדות-העם והמסורת שלהם, "נתקפו בני-ישראל במדבר בנחילי יתושים. כאשר שאלו את משה, נביאם, מה לעשות, הציע כי יקימו את המבנים הללו וימצאו בהם מחסה".

על אף המסורת הבדואית, הסברה הרווחת היא שהנואמיס נבנו בתקופת הברונזה כמבני קבורה, הודות לממצאי עצמות, לצד תכשיטים וכלים, בגומחות קבר שתוארכו לשנים 4,000 - 3,150 לפנה"ס. ראשון החוקרים שלהם היה אדוארד הנרי פלמר, שזיהה נוואמיס באזור עין ח'ודרה ועין-אום-אחמד. לאחר מכן, משלחת של בנו רותנברג גילתה בעין ח'ודרה כמה עשרות מבנים עגולים כאלה.

עם זאת, הרבנים דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין הציעו שמבנים אלה הם הסוכות שהתורה מספרת עליהן ששימשו לישיבת בני ישראל במדבר. זאת, על סמך התאמה נסיבתית רבה בין הממצאים בשטח לבין המתואר בתורה לגבי נדודי בני ישראל במדבר. 

מבנים אלו נמצאו במדבר סיני ברובם המוחלט באזור מאוד מסוים בדרום סיני ומסביב להר הגבוה והפתחים כולם, כולל אלו שנמצאו בתימן ובערב הסעודית, פנו תמיד לכיוון מערב.

האם אלה הסוכות של בני ישראל?

מחקר דיפ סירצ' ערוך של ג'מיני קובע בוודאות שלא:

דו"ח מומחה: הנואמיס של סיני

פרק 1: סיכום מנהלים, הגדרות יסוד והצגת הקונפליקט המרכזי

1.1 מבוא והגדרת הנואמיס

הנואמיס (Nawamis, יחיד: Namus) הם מכלול של מבני קבורה מגלתיים פרהיסטוריים ואניגמטיים, המתאפיינים בצורתם המעגלית ובבנייתם מאבן יבשה. מבנים אלו מרוכזים בעיקר בחצי האי סיני שבמצרים. הארכיאולוגיה רואה בנואמיס סוג ייחודי של מבנה מונומנטלי, הניצב בגובה של כ-2 עד 2.5 מטרים וקוטרו נע בין 3 ל-6 מטרים.   הקונצנזוס האקדמי המבוסס, אשר נתמך על ידי ממצאים פנימיים ושיטות תיארוך מתקדמות, קובע כי הפונקציה המקורית של מבנים אלו היא קברי משפחה (Family Tombs). מבני הקבורה הללו נבנו על ידי אוכלוסיות נוודים-רועים שאכלסו את דרום סיני. התיארוך הקדום ביותר של שרידי האדם שנמצאו בנואמיס ממקם אותם בבירור בתקופה הכלקוליתית (Chalcolithic) ובתחילת תקופת הברונזה הקדומה I (Early Bronze Age I) של הלבנט והתקופה הפרהיסטורית של מצרים, בטווח הזמנים של 4000–3150 לפנה"ס.   

1.2 הקונפליקט הכרונולוגי: דחייה ראשונית של תזת הסוכות

קיים פער כרונולוגי בלתי ניתן לגישור של לפחות 1,500 עד 2,500 שנה בין זמן בניית הנואמיס לבין התקופה המיוחסת למסע בני ישראל במדבר.   הקושי המחקרי מתעורר כתוצאה מכך שהאגדה הבדואית המקומית קושרת את הנואמיס, שפירוש אחד של שמם הוא "מחסה מיתושים" (Namus) , לסיפורי המסע במדבר והמכות. הקישור הזה הוא דוגמה קלאסית להטמעת נרטיבים מקראיים, שהתגבשו באופן מאוחר יותר, אל תוך טופוגרפיה המכילה שרידים מגלתיים קדומים ובלתי מובנים. הקונצנזוס המדעי דוחה את ההקבלה הזו, ומעגן את הנואמיס כעדות לפולחן ולתרבות המדברית של האלף הרביעי לפנה"ס, באופן שאינו קשור להיסטוריה הישראלית המאוחרת.   

פרק 2: גאוגרפיה, אתימולוגיה והיסטוריית המחקר

2.1 תפוצה גאוגרפית

הריכוז העיקרי והנחקר ביותר של הנואמיס נמצא בחלק הדרומי של חצי האי סיני, במצרים. חוקרים ישראלים שחקרו את האזור במאה ה-20 תעדו למעלה מ-1,000 מבנים במגוון שדות. שדות הנואמיס המרכזיים כוללים את ג'בל גונה (Gebel Gunna), עין אום אחמד (Ain Umm Ahmad) ושדה עין חודרה (Ein Hudra), המצוי בין סנט קתרין לדאהב. חלק משדות אלה, כמו זה לאורך ואדי סלאף וואדי חברן, נמשכים על פני חמישה קילומטרים ומכילים מעל 200 מבנים, מה שמעיד על ארגון קבורתי מונומנטלי.   תופעות ארכיאולוגיות דומות, המתוארות לעיתים כנואמיס או מבנים מגלתיים בעלי מאפיינים דומים, נמצאו גם באזורים מרוחקים יותר בחצי האי ערב. תופעות אלו כוללות אתרי קבורה בעומאן (באזורי באט, אל-ח'ותם ואל-עין) ותימן (ג'בל רואיק). התפוצה הרחבה מעידה על קשרים תרבותיים או על תרבויות נומדיות רחבות היקף ששגשגו במדבריות ערב והלבנט בתקופה הכלקוליתית והברונזה הקדומה, והשאירו אחריהן עדויות אדריכליות מאסיביות.   

2.2 האטימולוגיה המורכבת של 'נואמיס'

המונח 'נואמיס' הוא כינוי מקומי, שמקורו בשפה הבדואית. פירושו האטימולוגי אינו ודאי, והוא שימש כמקור לקשר הפולקלוריסטי שהוביל לתזת "הסוכות". חוקרי המדבר הראשונים, כמו אדוארד הנרי פאלמר ופלינדרס פטרי, ולאחריהם חוקרים ישראלים, תיעדו פירושים מקומיים שונים למונח.   שלושה פירושים מרכזיים מוצעים למילה Namus (יחיד):

1. מקום שינה/מנוחה: פרשנות הקושרת את המבנה ל"שינה נצחית," כלומר קבר. זהו הפירוש הפונקציונלי התואם לממצאים הארכיאולוגיים (שרידי קבורה).   
2. מחסה מיתושים: פרשנות המושפעת ככל הנראה מהנרטיב של יציאת מצרים, שם נדרשו בני ישראל למחסה. זו הפרשנות הפופולרית ביותר בקרב המטיילים, והיא הבסיס לקשר המוטעה ל"סוכות".   
3. מבנה עצמאי/נפרד: הפירוש הרחב יותר, Namusiyya (רבים: Nawamis), שמשמעותו מבנה העומד בפני עצמו.   

העובדה כי הארכיאולוגים אישרו את תפקידם של המבנים כקברי משפחה  מעידה כי הפירוש הפולקלוריסטי המקשר אותם ל"יתושים" הוא תיאור מאוחר. נראה כי כאשר המסורת המקראית של המסע במדבר התבססה, ביקשו התושבים המקומיים לתת הסבר לשרידים המונומנטליים הללו, שנוצרו אלפי שנים לפניהם, ושולבו אותם בנרטיב המייסד שלהם. מבחינה ארכיאולוגית, הנואמיס כמבנים עצמאיים ומאסיביים שימשו כסמנים טריטוריאליים, דבר המצביע על יצירת ארגון חברתי שבטי מוגדר שהשתמש בעבודת כפיים מרוכזת להנצחת אבות.   

פרק 3: אדריכלות, טכנולוגיית בנייה ומשמעות מבנית

3.1 מאפיינים פיזיים וחומרי גלם

הנואמיס מאופיינים במבנה אדריכלי ייחודי ומתוחכם. הם בנויים כמעגלים מאסיביים מאבן, המכונים לעיתים על ידי חוקרים כ"איגלואים שטוחים" או "כוורות דבורים". חומר הגלם העיקרי הוא אבן חול מקומית (Sandstone), ולעיתים גם סלעים מטמורפיים. המבנים הונדסו באמצעות טכניקת אבן יבשה (Dry-stone), בה האבנים מונחות ומותאמות היטב זו לזו ללא שימוש בחומר מליטה (כגון מלט או בוץ).   הכניסה למבנה היא קטנה מאוד, לעיתים בצורת טריליתון (שתי אבנים אנכיות הנושאות אבן כיסוי אופקית), והיא מהווה את האלמנט האדריכלי החשוב ביותר מבחינה פולחנית.   

3.2 הנדסת אבן יבשה ושיטת הקמרון המדומה (Corbelled Vault)

האלמנט האדריכלי המעיד יותר מכל על מורכבותם וקביעותם של הנואמיס הוא שיטת הקירוי. גג הנואמיס נבנה בטכניקת קמרון מדמה (Corbelled Vault או Corbelled Roof). שיטה זו, בניגוד לקשת או קמרון אמיתי, מושגת על ידי הנחת אבנים בשכבות מעגליות, כאשר כל שכבה פנימית בולטת קמעה מעבר לשכבה שמתחתיה.   בנייה בטכניקה זו מחייבת הבנה גיאומטרית ופיזיקלית מתקדמת כדי לשמור על מרכז הכובד של כל אבן בתוך האבן התומכת שמתחתיה. האבנים מוטות בזווית קלה כלפי חוץ כדי להגביר את היציבות (עיקרון הנטייה החוצה). התוצאה הסופית היא מבנה סגור דמוי כיפה או חרוט, יציב במיוחד, שנועד לעמוד בפני פגעי הזמן והאקלים במשך אלפי שנים. השימוש בקמרון מדמה הוא עדות מובהקת לכך שמדובר במבנים קבועים ומונומנטליים, המייצגים מאמץ בנייה ניכר, ומנוגדים לחלוטין למושג ה"ארעיות".   

3.3 אוריינטציה פולחנית והכיוון המערבי

הפתחים הקטנים של הנואמיס מכוונים באופן כמעט קבוע לכיוון מערב או מערב-דרום. אוריינטציה קפדנית זו אינה מקרית; היא נשמרה אפילו במקרים בהם הנגישות לפתח הייתה קשה בשל שיפוע תלול. כיוון זה נחשב לעדות מובהקת לאמונה דתית הקשורה למעגל השמש, למוות, ולעולם הבא.   הכיוון המערבי, לעבר השמש השוקעת, מקושר במסורות עתיקות רבות – כולל מסורות מצריות קדומות – עם תחום המתים. חוקרים הציעו קשר סימבולי בין כיוון הפתח המערבי בנואמיס לבין פרקטיקות קבורה במצרים העתיקה, כגון המאסטבות מתקופת הממלכה הקדומה, שם הפתחים או הדלתות המזויפות פנו מערבה אל עבר ממלכת אוזיריס.   התכנון המודע והמונומנטלי של הנואמיס, יחד עם אוריינטציית הכניסה הקבועה, מעידים על כך שהם שימשו לא רק כקברים אלא כמוקדי פולחן מתמשכים (Mortuary Cults). בניית מבנים אלו על ידי החברות הנומדיות המדבריות שימשה ככלי לסימון טריטוריאלי (Territorial Anchors) והיא שיקפה מבנה חברתי מאורגן שהיה גדול ממשפחה גרעינית.   Table 1: מאפיינים אדריכליים וארכיאולוגיים של מבני הנואמיס

פרק 4: כרונולוגיה מוחלטת והקשרים תרבותיים (4000-3000 לפנה"ס)

4.1 שיטות תיארוך מתקדמות וקביעת גיל מוחלט

הבנת הכרונולוגיה של הנואמיס נשענת על שילוב של תיארוך שרידי אדם ומנחות באמצעות פחמן-14, וכן על שיטות תיארוך גיאולוגיות-ארכיאולוגיות מתקדמות. שרידי האדם שנמצאו בנואמיס מאשרים תיארוך בטווח של 4000–3150 לפנה"ס, באופן מוחלט.   מחקרים עדכניים יותר השתמשו בטכניקת תיארוך אור מעורר אופטית (Optically Stimulated Luminescence, OSL) על אבני הנואמיס עצמן. שיטה זו מאפשרת לקבוע מתי מינרלים (כמו קוורץ) באבן נחשפו לאור השמש בפעם האחרונה, ובכך לאמוד את מועד הבנייה או הקבורה של האבן. תוצאות תיארוך OSL שבוצעו בשדות ג'בל גונה ועין חודרה אישרו את הכרונולוגיה של תקופת הברונזה הקדומה והמאוחרת. למרות שזוהתה פעילות מאוחרת יותר או שימוש חוזר במבנים, תקופת הבנייה העיקרית נותרה קדומה באופן משמעותי לכל תיארוך מקראי של יציאת מצרים.   

4.2 פולחן מתים ומכלול הממצאים

הנואמיס שימשו כאתרי קבורה חוזרים ומשפחתיים. הממצאים האנושיים כללו עצמות שהיו לעיתים קרובות מפורקות (Disarticulated), דבר המרמז על כך שהגופות עברו תהליך של קבורה משנית או טקסים בהם העצמות נוקו לפני שהונחו בנואמיס.   הממצאים הארכיאולוגיים בתוך הנואמיס מעידים על פולחן מתים עשיר ועל קשרי מסחר אזוריים נרחבים שהיו קיימים כבר באלף הרביעי לפנה"ס. מנחות הקבורה שכללו עצמות, חרוזים ושרידים של קורבנות  נחשבות למנחות פולחניות או מזון.   חפירות חשפו כמות יוצאת דופן של חרוזים ותכשיטי צדף, כאשר למעלה מ-20,000 צדפים, רובם המכריע ממוצא ימי מהים האדום (כגון Lambis truncata ו-Conus sp.), שימשו לייצור צמידים, תליונים וחרוזים. בנוסף לצדפים, נמצאו חומרים אקזוטיים נוספים, כולל חרוזים מקליפת ביצת יען, סטֵאַטיט, קורנליאן, טורקיז, המטיט ונחושת. המגוון העצום של חומרי הגלם מעיד על עושרן ועל יכולתן של קבוצות הרועים-נוודים הללו להיות חלק פעיל מרשתות סחר אזוריות משמעותיות שקישרו את סיני עם מצרים והים האדום. הנואמיס, אם כן, שימשו כהצהרה חברתית, המנציחה את המתים ומבטאת את מעמדו החברתי של השבט.   

פרק 5: נואמיס בהקשר המגלתי הרחב של הלבנט הדרומי

5.1 דולמנים, קברי גל ונואמיס: השוואה אזורית

הנואמיס הם חלק מתופעה רחבה יותר של אדריכלות מגלתיות מדברית שהחלה בלבנט הדרומי כבר באלף השישי לפנה"ס. קיימת שונות ארכיטקטונית וגיאוגרפית משמעותית בין סוגי המבנים המגלתיים:   

1. קברי גל (Cairns): אלו מבני אבן פשוטים יותר, הנפוצים בנגב ובסיני, אשר החלו להיבנות כבר בסביבות 5500–4500 לפנה"ס. הם מייצגים מסורת מדברית מקומית.   
2. דולמנים (Dolmens): מבני הדולמנים הקלאסיים (טריליתון), המוגדרים באופן מחמיר, מוגבלים גיאוגרפית לאזורים עתירי אבן גיר כמו הגליל המזרחי, עמק הירדן והגולן. הדולמנים מתוארכים אף הם לתקופת הברונזה הקדומה I, אך הם קשורים לעיתים קרובות יותר למערכות יישוב חקלאיות מבוססות.   
3. נואמיס: הנואמיס מייצגים מסורת קבורה מובחנת (Distinct Mortuary Tradition), המאופיינת במבנה העגול המתוחכם עם גג הקמרון המדומה. הם קשורים באופן הדוק לאוכלוסיות הנומדיות של סיני והנגב בתקופה הכלקוליתית/ברונזה קדומה.   

ההבדלים הללו מעידים על תרבויות שונות או תת-תרבויות בתוך המרחב הנומדי הרחב, שלכל אחת מהן הייתה מסורת קבורה ספציפית ומערכת סמלים משלה. התופעה המגלתיות כולה מוכיחה כי החברות הללו, שהיו מוגדרות כחברות שבטיות (ולא חברות מדינה ריכוזיות) , השקיעו משאבים אדירים באדריכלות פולחנית על מנת לבסס היררכיה חברתית ולסמן טריטוריה באמצעות הקשר לאבות הקדמונים.   

5.2 פולחן ומבנים מגלתיים בנגב

המעבר לחקר קהילות השוליים המדבריים, שהחלו לבנות מבנים מגלתיים כבר באלף השישי לפנה"ס, שינה את התפיסה המחקרית אודות בוני המבנים המונומנטליים. הנואמיס ודומיהם הם העדות העיקרית ל"מערכת סמלית יציבה ומפותחת המכבדת את המתים והחיים כאחד" בקרב אוכלוסיות נומדיות.   הנואמיס שימשו כעוגנים תרבותיים עבור קהילות רועים, אשר נעו באופן מחזורי במדבר. עצם קיומם של מבנים כאלה, המייצגים את הקשר בין קבוצות נומדיות ובין שטח מסוים, מוכיח את חשיבות פולחן המתים (Afterlife-related cultic structures) ואת הצורך להנציח את האבות באמצעות ארכיטקטורה אבן קבועה. בנייה זו הייתה הפוכה לחלוטין מדרך החיים הארעית שהתבטאה במגורים באוהלים.   

פרק 6: בחינה ביקורתית של תזת הנואמיס כ'סוכות בני ישראל'

6.1 התיארוך המכריע: פער של אלפי שנים

הטענה כי הנואמיס הם "סוכות בני ישראל" מתפוררת כליל אל מול נתוני הכרונולוגיה המוחלטים. הנואמיס הוקמו ברובם לפני 4,000 שנים ויותר, בתקופה הכלקוליתית ובתחילת הברונזה הקדומה (4000–3150 לפנה"ס).   לעומת זאת, המסע במדבר המתואר במקרא מתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת (1500–1200 לפנה"ס). גם התיארוך המאוחר (המאה ה-13 לפנה"ס, תקופת רעמסס) מציב פער של לפחות 1,880 שנים בינם לבין בניית הנואמיס. מבנים אלו, אם כן, היו כבר עתיקות מסתוריות ומוזנחות אלפי שנים לפני שהתרחשה יציאת מצרים.

6.2 סתירה פונקציונלית: קבר קבוע מול מבנה ארעי

מעבר לפער הכרונולוגי, קיים פער פונקציונלי חמור בין מבני הנואמיס לבין הדרישות ההלכתיות והמהותיות של מצוות הסוכה.

1. פונקציה: הנואמיס הם מבני קבורה, שמטרתם לשמר שרידי אדם ומנחות פולחניות. סוכה מיועדת למגורים ארעיים עבור החיים.   
2. קביעות מול ארעיות: הנואמיס נבנו באבן יבשה מסיבית ובטכניקת קמרון מדמה (Corbelled) מתוחכמת, שנועדה ליצור מבנה קבוע וארוך טווח. לעומת זאת, מצוות הסוכה מחייבת ארעיות ('דירת עראי'), הסכך חייב להיות מחומרים שהם גידולי קרקע. הנואמיס הם ההיפך הגמור מדרישה זו.   

מבחינה הנדסית, השקעת המשאבים הנדרשת לבניית קמרון אבן מדמה עומדת בניגוד מוחלט לרעיון של בניית מחסה חירום פשוט או ארעי. הנואמיס נבנו כדי להנציח דורות; הסוכות נבנות כדי לפרקן לאחר שבעה ימים.

6.3 הניתוח ההשוואתי: נואמיס מול דרישות סוכה הלכתיות

הניתוח ההשוואתי מעגן את המסקנה כי אין כל קשר בין המבנים הפרהיסטוריים בסיני לבין המבנה הטקסי היהודי, למעט הקשר הפולקלוריסטי-לשוני (Namus = יתוש, קישור למכות מצרים) שהשתרש במסורות מקומיות מאוחרות.Table 2: השוואה כרונולוגית ופונקציונלית: נואמיס אל מול דרישות סוכה

פרק 7: מסקנות ואופקים עתידיים

7.1 סיכום הקונצנזוס המדעי אודות הנואמיס

הנואמיס הם תופעה ארכיאולוגית ייחודית בסיני, המשקפת את התרבות המורכבת של חברות רועים-נוודים במהלך המילניום הרביעי לפנה"ס (התקופה הכלקוליתית ותחילת הברונזה הקדומה). הם מהווים דוגמה יוצאת דופן לאדריכלות מגלתיות מתוחכמת, המשתמשת בטכניקות של אבן יבשה וקמרון מדמה, שנועדו ליצור מבני קבורה קבועים ועמידים. האוריינטציה המערבית הקבועה והממצאים העשירים (כגון חרוזים וצדפים מהים האדום) מעידים על מערכת פולחנית עמוקה הקשורה למוות ולסחר אזורי משמעותי.   

7.2 דחייה מוחלטת של הקשר ליציאת מצרים

בהתייחסות לשאילתה המקורית, המידע לפיו הנואמיס הם מבנים בני 3,500 שנה ומשמשים כ"סוכות של בני ישראל" אינו מדויק. התיארוך הארכיאולוגי הקובע כי המבנים הם בני 5,000 עד 6,000 שנה, יחד עם תפקידם הבלתי מעורער כמבני קבורה קבועים, מוביל לדחייה מוחלטת של הקשר ליציאת מצרים או למצוות הסוכה. מדובר בפער כרונולוגי של יותר מאלף וחמש מאות שנים, ובסתירה פונקציונלית חדה בין קבר קבע לבין דירת ארעי. הקישור המקומי בין הנואמיס לבין סיפורי המסע במדבר משקף תהליך של התגבשות פולקלוריסטית מאוחרת, ולא עובדה היסטורית או ארכיאולוגית.   

7.3 מסקנות

הנואמיס ראויים למחקר והערכה בזכות עצמם כעדות ראשונית ומרכזית להתפתחות חברות מורכבות בשולי המדבר, הרבה לפני עליית הממלכות הגדולות של הברונזה המאוחרת. הם מדגימים כיצד חברות נומדיות-שבטיות יכלו להשקיע מאמצים ארכיטקטוניים מונומנטליים לסימון טריטוריאלי ולהנצחת אבותיהן, ללא תלות בקיומה של חברת מדינה מפותחת. הדיוק הכרונולוגי המושג באמצעות טכניקות OSL ו-C14 הוא קריטי להבנת התקופה הזו בסיני ולהפרדת המציאות הארכיאולוגית מהנרטיבים הפופולריים. 

מקור: ויקיפדיה, ג'מיני, ועוד