נהנים מהשקט בשבת? מישהו השקיע בשביל זה

_{חילונים שומרי שבת | ז תשרי תשפ"ו | 30 ספטמבר 2025}

בכל יום שישי אחר הצהריים, משהו משתנה באוויר הישראלי. הקצב מואט, הרחובות מתרוקנים, וניחוח של בישולים עולה מהבתים. גם מי שאינו מגדיר את עצמו "דתי", מרגיש את כניסתה של אווירה אחרת – אווירת השבת. השקט היחסי, ההזדמנות למפגש משפחתי, הפסקת המרוץ הבלתי פוסק של השבוע. זוהי חוויה ישראלית ויהודית עמוקה, פרי יקר שכולנו נהנים ממנו.

אך כאן עולה שאלה נוקבת, שאולי לא תמיד נעים לשאול: מי משלם על הפרי הזה? 

האם ייתכן שחלקנו התרגלנו ליהנות מהתוצאות – הערכים, היהדות, השקט, האווירה, הזהות – מבלי לקחת חלק במאמץ שיוצר אותן? 

יש שלא שלא מוכנים להשקיע ביהדות שלהם אבל דורשים לקבל את הפירות של ההשקעה של אחרים...

 זה לא יהודי להשתמט מלשמור שבת!

הניסוח הזה הוא טעון, אך הוא נוגע בעצב רגיש. הוא מאתגר אותנו לבחון את מקומנו במערכת היחסים המורכבת שבין היחיד לכלל, בין חופש אישי לאחריות קולקטיבית, ובעיקר – מהי מהותה של השבת בעבורנו כעם.

השורשים של המתנה: מהי שבת באמת?

לפני שנדבר על ה"פירות" של השבת, חשוב להבין את השורשים שלה. האווירה המיוחדת שאנו חווים אינה מקרית; היא נובעת ישירות מהמהות הרוחנית העמוקה שהיהדות עצמה מעניקה ליום הזה. התורה מצווה על שמירת השבת משתי סיבות מרכזיות, המשלימות זו את זו:

1. זכר למעשה בראשית: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ... וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי". השבת היא עדות שבועית לכך שלעולם יש בורא, שיש לו תכלית ומשמעות. בששת ימי המעשה אנו שותפים במעשה הבריאה – אנו יוצרים, משנים, בונים ומתקנים את העולם. ביום השביעי, אנו עוצרים. לא רק כדי לנוח פיזית, אלא כדי להפסיק את המלאכה – הפעולה היצירתית שמשנה את המציאות. בכך שאנו נמנעים ממלאכה, אנו מכריזים שאיננו אדוני העולם, אלא חלק מבריאה גדולה ומכוונת. אנו מפנים מקום להתבוננות, להודיה ולהכרה בקדושה. זוהי הסיבה שהשבת היא יום קדוש, יום שונה מהותית משאר ימות השבוע.
2. זכר ליציאת מצרים: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם... עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת". במצרים היינו עבדים, ללא יום מנוחה, משועבדים לרצונם של אחרים. השבת היא יום החירות השבועי שלנו. היא מזכירה לנו שאנו בני חורין, לא רק מעבדות פיזית, אלא גם מהשעבוד המודרני לעבודה, לכסף, להישגיות וללחץ החברתי. השבת היא הצהרת העצמאות הקבועה של הנשמה היהודית.

הבנה זו משנה את כל התמונה. שמירת שבת אינה רק "פולקלור נחמד" או "יום מנוחה". היא אקט של זהות, של אמונה ושל חירות. היא חיבור לשורשי קיומנו כעם.

הפירות של השבת: הנכס הלאומי שצומח מהשורשים

כאשר אנו מבינים את השורשים הללו, קל יותר להעריך את הפירות שהם מצמיחים:

• הפרי הלאומי-תרבותי: השקט ברחובות ישראל בשבת אינו סתם שקט. זהו הד לקול שביתת המלאכה של מעשה בראשית. האופי הייחודי של המרחב הציבורי שלנו נובע ישירות מההחלטה הקולקטיבית, העתיקה, להיות מחוייבים לשמירה של היום הקדוש הזה.
• הפרי המשפחתי והחברתי: החיבור מחדש למשפחה ולקהילה הוא התוצאה הטבעית של יום שמוקדש לרוח ולא לאין-סוף משימות חומריות.
• הפרי האישי-נפשי: המנוחה וה"אתחול" הנפשי שאנו חווים הם הביטוי המודרני לחירות מיציאת מצרים. זוהי הזדמנות להשתחרר מהלחצים ולהתחבר לעצמנו.

הפירות הללו לא היו קיימים ללא ההשקעה הפעילה של מיליוני יהודים לאורך הדורות, שבחרו לשמור את השבת כהלכתה מתוך הבנת קדושתה ומתוך מחויבות.

מצפייה פסיבית לאחריות משותפת

כאן, שוב, עולה השאלה: האם זה הוגן ליהנות מהשקט ברחוב שנוצר כי השכן שומר השבת לא נוסע ברכבו, ובמקביל להתלונן על כך שאין תחבורה ציבורית שתיקח אותי לים? 

האם אפשר לדרוש את הפרי של אווירה משפחתית ורגועה, בעודנו תורמים באופן פעיל לרעש, למסחר ולצריכה ששוחקים את אותה אווירה?

השבת אינה שירות שאנו צורכים, אלא ברית שאנו שותפים בה. היא אוצר תרבותי ורוחני ששייך לכולנו, אך קיומו תלוי בהשקעה של כולנו. 

אי אפשר לצפות שרק "הדתיים" ישקיעו והשבת תשרוד כנכס לאומי בעל משמעות. זהו אתגר שקורא לכל אחד מאיתנו לקחת אחריות.

השקעה בדרך שלנו: איך מתחילים את המסע?

המסר כאן אינו קריאה לכפייה, אלא קריאה להתעוררות ולקיחת אחריות אישית. במקום גישה של "הכל או כלום", אפשר להתחיל מסע של התקרבות והשקעה בשבת. כל צעד, קטן ככל שיהיה, הוא משמעותי:

• צעד ראשון: קבלת שבת משפחתית. גם אם בשלב הזה, בינתיים, עדיין נוסעים למחרת לים, אפשר להפוך את ערב שישי לזמן קדוש. להדליק נרות, לערוך קידוש, להניח ניידים בצד, ולאכול ארוחה חגיגית יחד. זוהי השקעה אדירה במסורת ובקשר המשפחתי.
• העמקת ההשקעה: יצירת "אי של שבת". להקדיש כמה שעות בשבת להתנתקות אמיתית, לחוות טעימה מהחירות שהיא מציעה. למשל, לצאת לטיול רגלי בשכונה במקום נסיעה ארוכה, לקרוא ספר במקום לגלוש ברשתות, לפגוש חברים לשיחה אמיתית.
• התחברות לקהילה: להשתתף בפעילויות "שבת ישראלית" שמארגנים מתנ"סים ומרכזים קהילתיים, או אפילו לבקר בבית הכנסת השכונתי בחגים כדי להרגיש את כוחה של הקהילה ואת אווירת הקדושה.
• התחברות לשורשים: ללמוד על מהות השבת. לקרוא מאמרים, להאזין להרצאות, ולהבין את הרעיונות הפילוסופיים העומדים מאחורי המצוות. ההבנה הזו יכולה להצמיח רצון טבעי להעמיק את הקשר והמחויבות.

השבת ניתנה לנו כמתנה, אך כמו כל מתנה יקרה, היא דורשת טיפוח. היא אינה שירות צריכה, אלא פרויקט בניין שאנו שותפים בו. כל אחד מאיתנו, בדרכו, יכול להחליט האם הוא נשאר צופה מהצד, הנהנה מפירות עמלם של אחרים, או שהוא לוקח אחריות ומתחיל להשקיע בעצמו באוצר המשותף של כולנו. הבחירה הזו תקבע לא רק את אופי השבתות שלנו, אלא את אופייה ועתידה של החברה הישראלית כולה.

שבת שלום 

הצטרפו אלינו לקהילה האמיצה בפייסבוק

@חילונים שומרי שבת