סיפור לשבת | התיק שיורם שפטל סגר בשקט

תעשו לי טובה רגע, תנמיכו את הרדיו.
תשכחו מהצעקות, תשכחו מהפרובוקציות, תשימו בצד את הפוליטיקה ואת כל מה שחשבתם על האיש הזה.
תסתכלו על התמונה.
יורם שפטל. בלי כיפה, עם השיער הארוך, חליפות יוקרה, אורח חיים מערבי לחלוטין. לכאורה? האיש הכי חילוני, הכי תל-אביבי, הכי רחוק מבית הכנסת שאתם יכולים לדמיין.אבל מתחת לחזות הקשוחה הזו, מסתתר סיפור מדהים. סיפור על זהות.במשך שנים המשרד של שפטל היה ממוקם בלב ליבה של הבועה העסקית – מתחם הבורסה ברמת גן. המקום הכי "נחשב", הכי יקר, הכי סמל סטטוס.
אבל יום אחד, עיריית רמת גן החליטה לשבור את הסטטוס-קוו ולהפעיל תחבורה ציבורית בשבת.באותו רגע, שפטל – האיש שכולם בטוחים ששום דבר קדוש לא מעניין אותו – עשה מעשה.
הוא לא רק צעק ברדיו. הוא פשוט קם, ארז את המשרד היוקרתי שלו, ועזב.
הוא העביר את כל הפעילות שלו למגדלי ב.ס.ר בבני ברק.למה דווקא לשם?
התשובה שלו הולכת להפתיע אתכם, לא משנה למי הצבעתם בקלפי.
"אני לא מוכן לממן מכספי הארנונה שלי את רמיסת השבת", הוא הסביר. "אני מעדיף שהכסף שלי ילך לעיריית בני ברק. אני רוצה לדעת שהמיסים שלי תומכים בערכים, בנצח ישראל, במקום שבו מכבדים את המסורת שלנו ולא דורסים אותה".

תחשבו על זה רגע.
אדם חילוני, מודרני, שבוחר להצביע עם הארנק שלו. הוא מוותר על הנוחות והיוקרה של הבורסה, רק כדי להיות בטוח שהוא לא שותף לפגיעה בנכס הכי יקר של העם היהודי.וזה השיעור הגדול ששפטל מלמד אותנו:
השבת היא לא של החרדים. היא לא של הימנים. היא של כולנו.
לא צריך להיות דתי עם זקן ופאות כדי להרגיש את הצביטה בלב כשהשבת נשחקת. אפשר להיות עו"ד ממולח ועדיין להבין שבלי השבת – משהו בסיסי ב-DNA שלנו הולך לאיבוד.אנחנו לא צריכים להעביר משרד לבני ברק כדי להתחבר לאמת הזו.
אנחנו יכולים לעשות את זה בצעדים קטנים.
כשאנחנו בוחרים בשישי בערב ללכת לבית הכנסת, לשמוע "לכה דודי", להתנתק מהרעש ולהתחבר לשורשים – אנחנו עושים בדיוק את מה ששפטל עשה.
אנחנו בוחרים בערכים. אנחנו בוחרים בנצח.שבת שלום ❤️