ראש המוסד הבא: הפער בחינוך שהטריף את רומן גופמן

^{חילונים שומרי שבת | טו כסלו תשפ"ו | 4 דצמבר 2025}

בואו נדבר רגע על גנרלים. אבל לא על אלה שמתעסקים בתרגילים יבשים ובמסדרי כבוד. 

בואו נדבר על רומן גופמן – איש ברזל עם סיפור שובר לב. זה לא רק הרקע המרשים – עולה מבלארוס, מתאגרף שהגיע לצמרת, קצין שריון שהפך למפקד אוגדה, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. 

זה העניין ב"וואקום" שהוא גילה בתוכו, ממש כשכבר היה בשיא.

בקורס קצינים, בבה"ד 1, גופמן גילה פער קיומי. 

"כשהבנתי שאני בעצם לא יודע בעל פה את ההמנון של מדינת ישראל. את התקווה. זה טלטל אותי," סיפר. 

הוא הרגיש "כמו צמח בלי מים".

צמח בלי מים? בצה"ל? 

^{ראש המוסד, רומן גופמן}

^{התמונה באדיבות ויקיפדיה}

מי שאחרי זה יצלח את חומת מגן כמ"פ, ויפקד על אזור טרור כאלוף משנה? 

כן. 

הפער לא היה בטקטיקה, אלא בשורש. זה היה חור בהשכלה הלאומית, בזהות, במהות של "מי אני ומה אני."

💔 

החוק שנותר על הנייר

הסיפור של גופמן הוא כתב אישום חמור נגד המדינה, ובמיוחד נגד מערכת החינוך הממלכתי. החוק ברור: חוק חינוך ממלכתי מחייב 'ללמד את תורת ישראל, מסורת ישראל והמורשת היהודית – ולחנך לכבדן'. 

אבל המערכת, ברוב המקרים, לא מקיימת את ההבטחה הזו. היא מגדלת דור של ישראלים שהם מבריקים בבגרות במתמטיקה, אבל בורים בתשובה לשאלה למה אנחנו כאן.

גופמן, כחילוני גמור, הבין שאין לו "עומק" להסביר לחיילים שלו את הרעיון הציוני. הוא ידע לפקד, אבל לא ידע להסביר את הנשמה של המשימה.

וכאן נכנס החלק המטורף של הסיפור: גנרל לעתיד, איש העולם הגדול, מחליט לעשות תיקון. הוא לא הולך לקורס אקדמי בנצרות או באסלאם. הוא הולך ללמוד במכינת "בני דוד" בעלי. מסגרת דתית, רצינית ומחייבת, שכולה קודש, תורה, ציונות וזהות.

הלקח החילוני של הרב לוינשטיין

מה זה אומר? שגופמן, החילוני, לא ראה שום סתירה בין הווייתו לבין הצורך שלו לאמץ את הלימוד העמוק ביותר של המסורת. הוא לא הלך להתחזק, הוא הלך להתחבר.המהלך הזה מוכיח דבר חשוב: המסורת היהודית היא לא סקטור, היא תשתית.הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה, לא מחפש להפוך אנשים לדתיים. הוא מחפש להעמיד מנהיגים עם "שיפוט מוסרי" ועם עמוד שדרה. הוא ושותפיו הקימו את המכינה במטרה מפורשת לגשר, לחבר את הלבבות, ולהביא את עומק היהדות אל כלל המרחב הציבורי.

גופמן מצא שם, כפי שתיאר, את ההרגשה שבה "אני עם שתי רגליים על הקרקע, אבל ראשי בשמיים." והוא מצא אותה בתוך הלימוד שמערכת החינוך החילונית מזניחה.

אין סתירה בין חילוניות לשבת

חברים, זה הרגע לעצור את משחקי הפינג-פונג בין חילונים לדתיים. סיפורו של גופמן מוכיח שוב: אין סתירה בין להיות ישראלי חילוני נאמן, לבין לאמץ את עוגני הזהות היהודית, כולל שמירת שבת.

השבת, הכשרות, התורה, הם לא "טקסים" של בתי כנסת. הם הברזל שמחזיק את הקירות, הם המים שאותם חיפש גופמן כדי שהצמח לא ימות. זו התשתית הרוחנית-לאומית שלנו.אם קצין עם מסלול קריירה כזה מבין שבלי הלימוד הזה הוא נשאר חסר בסיס, אז כל תלמיד במדינת ישראל צריך את זה. כשאנחנו מזניחים את זה, אנחנו לא שומרים על חילוניות, אנחנו פשוט חותכים את השורשים של המדינה.גופמן הלך, מצא את השורש במוסד דתי, והתחזק כציוני וכמפקד. זה המסר: מי שמחפש עומק, 

מי שמחפש את הרעיון הציוני האמיתי, לא יכול לעקוף את המסורת. הוא צריך להיכנס אליה. רק כך נגדל דור עם רגליים עמוקות ועם ראש שממריא באמת לשמיים.